במקום עבור האינטרסים של עצמם. כל אחד מהם בתורו הפעיל אחרים לחיות מתוך מחשבה ובחוסר אנוכיות, וללמוד לצעוד בדרך אל השלמות הכלל-עולמית ללא שמרנות, עקרונות וטקסים חסרי-משמעות. נדרש אומץ כדי לשבור ולזנוח הרגלים ישנים ומנהגים שיצאו מן האופנה, וכל התאוסופים הבולטים היו אנשים אמיצים, שפילסו דרכים חדשות בשדות הדת, החינוך, היחסים החברתיים ואפילו הפוליטיקה. אני זוכרת בהערכה את כל קודמי המכובדים ומקווה בכל ליבי שאהיה ראויה להם ולאמון שנותנים בי החברים שבחרו בי עתה.

 

לעתים, בעמדנו על החוף היפהפה של אדיאר, אנחנו יכולים לראות הסתערות של מים אל החוף, שמייד ובאין-רואים משנה כיוון בחזרה אל הים על-ידי זרם תחתי חזק. כל הזמן ישנו עימות בין הגל הגדול הנישא קדימה לבין הזרם הנסתר, הנושא את כמויות-המים הגדולות בחזרה אל הים. ההתנגשות זורקת את הגלים גבוה אל-על ואז הם נופלים ומתנפצים. זה נראה כמסמל את האופן בו המַחשָׁב (mind) האנושי נחפז להסתער על הסלעים והחולות היבשים של הקיום החומרי והחושני, מבלי להבחין שאין שם כל מפלט מהאנרגיה רבת-העוצמה והבלתי-נראית שתמשוך אותו בחזרה אל האוקינוס רחב-הידיים של המציאות. ההתנגשות בין שני זרמים מנוגדים אלה מתבטאת באופן מחזורי באסונות, שמארגנים מחדש את המחשב האנושי והחברה האנושית – אבל, לדאבוננו, רק באופן זמני!

 

אלה הם הזמנים שבהם האתגרים גדולים ביותר וההזדמנויות ענקיות. כל החיים מציעים לנו הזדמנויות כל הזמן, אך הזדמנויות קטנות. נדרש זמן רב, לעתים אפילו התגלמויות רבות בחומר, כדי להיעשות מודע לכך שאפילו ההיתקלויות הקטנות עם אנשים, חפצים או מצבים, נעימים ושאינם-נעימים כאחד, הן חלק מהתוכנית הנדיבה של הטבע לעורר את המודעות ולפתוח את הלבבות של בני-האדם לאמיתות של החיים.

 

אנו עדים היום לנהירה עיוורת אל כוח, עושר והנאות, תוך התעלמות מעקרונות ומשיקולים מוסריים. האלימות, האכזריות, השחיתות והאנוכיות חסרות-תקדים, מפני שהעידן הטכנולוגי שלנו עושה מכל דבר מערכת ומייצר מכשירים, שמתייעלים יותר ויותר ומשמשים לטוב או לרע. אף-על-פי-כן, על-ידי חידוד ההתמקדות בתוצאות הנוראות של המאבק, שהאדם המודרני ממשיך בו כנגד התוכנית והחוקים של הטבע, התקופה שלנו מספקת הזדמנות בלתי-רגילה להבנה מעמיקה יותר של בעיות האנושות – הבעיות של אנוכיות שנלחמת כנגד היקום.

 

קרישנמורטי דיבר לעתים קרובות על הבינוניות כאילו היא חטא, או אפילו פשע. אפשר לומר שבינוניות היא חוסר-רגישות של המַחשָב, כשלונו להיענות להזדמנויות הפשוטות של חיי-היומיום, הסוללות את הדרך אל התעוררות רוחנית. סגור בקליפה של דאגה-לעצמו, מַחשָׁב שכזה הוא קשוח וקהה לאסונות ולסימני-סכנה. שיעור ההיסטוריה של המאה ה-20 מלמד, שרוב האנשים עושים דברים נוראים – הורגים ואפילו מענים, מרגלים ובוגדים במשפחה ובחברים – מפני שכל האחרים עושים זאת. האכזריות הנתעבת, המבוצעת באופן שיטתי על בני-אדם ועל בעלי-חיים, נסבלת בלי רטינה על-ידי רוב האנשים, מפני שהיא תקנית בדור הזה. בודדים קמים לאשר, כי מה שרע אינו הופך לטוב בגלל שמיליון אנשים עושים אותו. התרבות של ימינו, אם אפשר בכלל לקרוא לה תרבות, מצמצמת את היכולות המאפשרות ללב-האדם לגעת במקור החיים והבריאות. כפי שמצהיר אור על השביל: "הבוחר ברע מסרב להביט אל עצמו פנימה, אוטם אזניו מלשמוע את מנגינת-ליבו". מנגינה זו נמצאת בליבו של כל אדם, חבויה עמוק-עמוק, אולי שקטה, אך היא נמצאת שם.

 

בראשית ימי האגודה התאוסופית קיבלו חברים עצה ממורה:

 

לאגודה, כגוף, יש תפקיד למלא, תפקיד שאם לא ימולא בתבונה מרובה יגרום לעולם האדישות והאנוכיות להתנגד לו בכוח הזרוע. על התאוסופיה להילחם בחוסר-הסובלנות, באמונות הטפלות, בבערות ובאנוכיות המוסתרות תחת מעטה-הצביעות. עליה לזרות את כל האור שתוכל מלפיד-האמת, שהופקד בידי משרתיה. עליה לעשות זאת ללא פחד או היסוס, לא לירוא מגינוי או מהרשעה. התאוסופיה באמצעות השופר שלה, האגודה, צריכה לפרסם את האמת ברבים ממש בפניו של השקר, להתנגד לנמר בתוך מאורתו, מבלי להרהר או לירוא מן התוצאות המרושעות, ולהיערך להתנגדות ולסכנת דיבה.

 

חברים רבים באגודה קמו לעשות מעשה ופעלו למען מטרות, שהיו נלעגות בזמנן – הם התייצבו אל מול דיבה ועוקצנות. אבל העבודה של האגודה התאוסופית איננה רק לנסות לתקן את הפגעים והעוולות בחברה האנושית, אלא גם לעודד את חבריה לרדת אל שורשי הבעיות האנושיות, למצוא ולהבין את מקורן בתוך עצמם וללמוד להתעלות אל מעל לאשליית-החינוך, המַחשָׁב המותנה. ללא פעולה שכזו אין זה אפשרי לאנושות לרשת את המתנות היצירתיות האדירות ואת אפשרות (פוטנציאל) החוכמה, הטבועה במודעות.
אחת ממטרות האגודה היא לחקור את חוקי-הטבע הנסתרים ואת הכוחות החבויים באדם.

לעתים קרובות מצביעה התשובה על דברים נעדרי-חשיבות. אך הגענו כבר אל שלב בהיסטוריה האנושית שבו אין זה מספיק לקחת על עצמנו מחקר פיזי ולהגיע לממצאים שטחיים כלשהם אודות טלפתיה ויכולות אחרות, שעשויות להיות מסווגות כסידהי (siddhi) הנמוך. עלינו להכיר במשמעות העמוקה שבעולמות-המטרה הללו, ולחקור ברצינות את ליבותינו ואת אלה של עמיתינו, במטרה להימנע מלהטעות את עצמנו בקביעות על-ידי האמונה, שדברים שאינם ממשיים הם המציאות. כשאנחנו צוללים אט-אט אל המעמקים השקטים שבתוך מודעותנו-שלנו, יכולה להיות שם תחילת השתקפותם של הסודות הכמוסים של הטבע, חבויים בחומר כמו גם בחומר העדין יותר, הממדים הפנימיים של האדם והיקום גם-יחד.

אם היקום הוא מסתורין, מסתורין גדול יותר הוא שההתפתחות הגיעה אל המחשב האנושי עם השאיפה הבלתי-ניתנת-לריסון לדעת את האמת וגם לאהוב את האמת. עם אובדן האמונה בדתות המאורגנות על כל האמונות-הטפלות והטלת-המרות שלהן, החלו בני-האדם באופן כללי לסמוך אך ורק על אמיתוֹת המדע, שנאספו על-ידי צפייה ביקום החיצוני. עכשיו השתנה מצב זה עם ההכרה בכך, שלצופה יש השפעה ישירה על הנצפה.

החיים אינם בכי, הם שיר, אומרים החכמים. מאחרי הסבל והתוהו-ובוהו ישנה תוכנית ומטרה, אומרת התאוסופיה. האם אנו יכולים לדעת זאת כעובדה? רק על-ידי מציאת האמת אודות עצמנו, וניתוץ המחסומים הפנימיים אל התפישׂה. המילים "אחווה-עולמית" משמשות בדרך-כלל במובן שעלינו להתנהג באופן בלתי-משוחד, מנהג חברי וידידותי. אך הן הרבה יותר מכך. אחווה אמיתית היא גוף חי, או גרעין מחדֵש ומחייה. אַל לאחווה העולמית של האגודה התאוסופית להיות מצב סביל, אלא פעיל, כוח יוצר ומתואם החובק את הכל בשייכות קרובה. שייכות זו היא ברמה עמוקה, היא "המיזוג הרוחני והנפשי של אדם עם הטבע", המגלה את האמת המונחת נסתרת תחת מטרות ההיגיון וכך מקדמת את רוח האחדות והתואם. אחווה עולמית מחייה היא היסוד להופעת רגשות דתיים רחבי-אופקים ובלתי-סמכותיים בין אנשי העולם, שיפעלו נגד המגמה החומרנית העקרה.

ההצהרה הובעה במכתבי המורים: "המדע המודרני הוא בעל-הברית הטוב ביותר שלנו. ועם-זאת באופן כללי מדע זה עצמו הוא שיצר את הנשק שישבור את ראשינו". מאז, עשה המדע צעדים גדולים. מתגלה תמונה חדשה, של דור מודרני של חוקרים והוגים בשדה-המדע, המקדמים השקפות שנוטות לערער את החומרנות הקשוחה של שתי המאות האחרונות. שינוי זה בחשיבה המדעית עוזר להנחות תחושת-אחריות חדשה במין האנושי, לרווחת האדמה וכל תושביה. סופרים ידועים כמו פרופ` לואיס תומאס (Prof. Lewis Thomas) מציעים, שתהליך ההתפתחות התמשך, מזמנם של החיידקים הקדמונים ביותר, על-ידי שיטה של שיתוף-פעולה, תקשורת וחיבור הדדי בטבע ולא על-ידי קרב-הישרדות מר כפי שבני-אדם האמינו יותר ממאה שנים. אחרים אומרים, שאין לקחת זאת כמובן-מאליו שאלימות היא כוח חולש בטבע,

 

זולתנות ותמיכה-הדדית הם במידה רבה חלק מסדרי-הטבע. פרופ` צ`ארלס בירך (Prof. Charles Birch) מדגיש את מקומם של רגשות חמלה ואהדה ואת קיומה של תכלית בטבע. הרעיון שיש בטבע אינטליגנציה וכוח-יקומי שאין לרדת לעומקם, שאפשר לקרוא להם אלוהים, כבר אינו לגמרי בלתי-מקובל על-ידי מדענים. זרם חדש לחלוטין של מחשבה רעננה, הנובע מהקהילה המדעית, מבטיח לשנות את החינוך שיקבלו דורות העתיד. המדע אכן עשוי להיות בעל-הברית של דת-החוכמה, מודעות דתית אמיתית אולי תחזור אל העולם דרך הדלת האחורית של המדע! כפי שכתב ארתור היו קלאו (Arthur Hugh Clough):

לעת עייפו הנחשולים, לשווא נשבָּרו,
נדמה היה כי רִיק כל יגיעם,
הרחק מעבר למפרצונים ושוניות,
הגיע חרישי, מציף, גואה בים.
ולא רק דרך חלונות-מזרח,
כשאור-היום מפציע, זוֹהַר בָּא,
לאט כה, בִּמתינוּת השמש מטפסת,
ראה, קורנת כל הארץ, גם במערבָה!

התאוסופיה היא בעיקרה מדע ודת. זוהי קריאה להשתמש בהיגיון שלנו כדי להבין את החיים ואת ההיבטים המגוונים שלהם, בהבנה מלאה של מיגבלות ההיגיון. מפני שנדרש מה, שהוא יותר מן ההיגיון, כדי לתפוש את מהותם של פרח, שיר, אדם, שלא לדבר על האמת של היקום החי והנרחב, שאנו רק חלק קטנטן ממנו. כפי שאמרה אנני בזאנט: "האמת חייבת לבוא אל כל אחד ואחד כתוצאה מלימוד, הרהור, טוהר החיים והתמסרות לאידיאלים נשגבים". כולנו חייבים לתרגל את אמנות החיים וללמוד את מדע החיים במטרה להגשים בהצלחה את השאיפות והמטרות של האגודה התאוסופית.

התאוסופיה תגרום לשינוי הדרגתי ותחלחל אל תוך ההמון הגדול של אנשים חושבים ואינטליגנטים, עם הסובלנות שלה ועם הרעיונות הנשגבים שלה על דת, חובה וזולתנות. לאט אך בביטחון היא תנפץ לרסיסים את אזיקי-הברזל של עקרונות-דת ואמונות, של אמונות-טפלות חברתיות וכיתתיות, היא תשבור מחסומים וסלידות גזעניים ולאומניים, ותפרוץ את הדרך למימוש המעשי של אחווה בין כל בני-האדם.

מתוך מפתח לתאוסופיה מאת ה.פ. בלווצקי.
עברית: ענת