חדשות ועדכונים

שלוש מטרות - האגודה התאוסופית
רוחניות מהי?

"רוחניות" היא אחת המילים, כמו "אהבה", "אלוהים" או "הטוב", אשר כיוון שאינן מציינות אובייקטים מוחשיים, יש להן משמעות שונה לגבי אנשים שונים. את המילה טוּב, למשל, ניתן לפרש במובנה הצר או האוניברסלי, על-פי חוויותיהם של אנשים שונים שחוו זאת כרגש רדוד או כחוויה עמוקה. בדומה לכך, אף למילה "רוחני" יכולה להיות משמעות רבה או מועטה, והיא יכולה להיות חסרת משמעות לחלוטין.


    

רוחניות מהי?
ראדהה בורנייר פרק 1 מתוך ספרה: אין דרך אחרת. "רוחניות" היא אחת המילים, כמו "אהבה", "אלוהים" או "הטוב", אשר כיוון שאינן מציינות אובייקטים מוחשיים, יש להן משמעות שונה לגבי אנשים שונים. את המילה טוּב, למשל, ניתן לפרש במובנה הצר או האוניברסלי, על-פי חוויותיהם של אנשים שונים שחוו זאת כרגש רדוד או כחוויה עמוקה. בדומה לכך, אף למילה "רוחני" יכולה להיות משמעות רבה או מועטה, והיא יכולה להיות חסרת משמעות לחלוטין.

כל אדם שיש לו עניין בחיים רוחניים חייב לברר לעצמו אם המילה "רוחני" מתקשרת למשהו שקיים בתוכו, או שהיא סתם מילה שהאחרים משתמשים בה, אך במידה שזה נוגע לו – היא אינה אלא רעיון, מושג תיאורטי שאין לו בסיס בהכרה האנושית. לעומת זאת, כל אחד מאיתנו יכול לטעון כי למילה "אהבה" אכן יש בסיס בהכרה האנושית, שהרי כולנו חווינו אהבה בצורה זו או אחרת. החוויה שלנו יכולה להיות מוגבלת, קלושה, אקראית, אך מה שלא תהיה, היא יכולה לתת לנו מושג-מה על אהבה אחרת, נעלה יותר.

לגבי רובנו המילה "רוחני" היא כמו המילה "אלוהים". מילה שיכולה לכלול סתירות ואשליות רבות. מילה שעשויה להתפרש על-ידינו בהתאם למשאלות ליבנו ולנטיות שלנו.
אדם מוטרד על-ידי בעיות רציניות שאינן מרפות. הוא בודד וההצלחה אינה מאירה לו פנים, קשה לו והוא מאוכזב. הוא פונה למה שנקרא "רוחני" כדי להיעזר, שהרי לו היה מצליח בעולם החומרי לא היה מחפש דרך אחרת. הכמיהה שלו, לכאורה, לרוחני, אינה אלא בריחה, ומשמעות המילה היא רק שינוי נכסף למשהו שונה מהחוויות הארציות.

וישנם אחרים, שהורגלו להקדיש חלק מהיום לפעילויות דתיות שאמורות להביא להם יתרו-נות. וכך מיליוני הודים, בודהיסטים, נוצרים ובני שאר הדתות חוזרים על תפילות ומשתתפים בטקסים דתיים מבלי שיקדישו תשומת-לב או מחשבה למשמעותם הפנימית. זו המתכונת אשר קבעה עבורם החברה שבתוכה הם חיים, והם מסתגלים אליה ברצון. מטבע הדברים, בנסיבות אחרות הם היו מתאימים עצמם למתכונת אחרת, כך שהם לא ממש פונים לרוחני. הם רק הולכים בדרך הנוחה ביותר ועושים מה שמצפים מהם.

החיפוש אחר הרוחני יכול גם לשמש כביטוח נגד אי-נעימויות אפשריות בעולם הבא. במקרה זה יש כאן ביטוי לפחד חבוי, והפנייה לרוחני היא כאן מעין השקעה, אמצעי-זהירות של איש-עסקים מחשש לזמנים קשים. ככל שיחטא ויתמכר לתענוגות בעולם הזה, כן ירגיש צורך לפלס לו דרך בטוחה לעולם הבא.

לכן, כל מי ששואף לחיות חיים רוחניים חייב לבחון עצמו ולבדוק את מניעיו. אלה ינסו להסתיר את עצמם כי אינם ששים להיחשף לאור. אך אם השואף להארה יאפשר לאשליה הנוחה להוליכו שולל, הוא לא ימצא את ההארה שהוא מבקש. הוא חייב, אם כן, לבחון את עצמו ולראות אם הוא חפץ באמת ללכת בדרך הרוחנית, או שמא הוא מבקש מקלט, הסתגלות נוחה או ביטחון לעתיד.

כשהחיפוש אחר הרוחני אינו אמיתי – רק חלק מחיי האספירט מוקדש לו, חלק הנמצא על-פני השטח בלבד. ולכן העשייה שלו רדודה, ויש לו עניין רק בחיצוניות של אותו דבר שהוא אוהב לקרוא לו "רוחני", או שיקצה רק קטע קטן מחייו לפעילויות אלה ואת כל השאר יקדיש לעיסוקים ארציים שונים לגמרי. כך שהוא יכול לבקר בכנסייה, במקדש או בבית-כנסת, לצאת ידי-חובה בתפילות שגרתיות, ואף לנסות כמה דקות של מדיטציה, כאשר החלק הארי של חייו נשאר לא מושפע כלל ולא מתייחס לתכנים הרוחניים.
החיפוש אחר הרוחני אל ייעשה באופן חלקי, ולא כחיפוש עצמי אישי, אלא יש לעשותו בלב שלם ובהתלהבות שמעבר לאישי.

בספר "לרגלי המורה" נאמר:
בין כל המידות, מידת האהבה הינה החשובה ביותר, כי אם היא חזקה דייה באדם, היא תביא לכך שירכוש את כל השאר; וכל השאר בלעדיה לעולם לא יספיקו. לעתים קרובות, היא מתבטאת כתשוקה עזה לחירות מגלגל ההיוולדויות והמוות, ולאיחוד עם הבורא. אבל להציג זאת כך נשמע אנוכי, ונותן רק חלק מהמשמעות. זו לא כל-כך התשוקה כפי שזה הרצון, ההחלטיות והתקיפות. על-מנת להביא לתוצאות, צריכה להיות החלטיות זו חדורה בכל טבעך, עד-כדי אי-השארת מקום לשום תחושה אחרת. זה אכן הרצון להתאחד עם הבורא (שצריך להנחות אותך), אולם לא על-מנת להימלט מיגיעה וסבל, אלא משום אהבתך העמוקה אליו ויכולתך לפעול עימו (מתוך אחדות) וכמוהו.

חיי בודהא הם דוגמא מאלפת להחלטה לזכות בהארה, החלטה שנבעה מחמלה על גורל האדם. הוא ראה עולם עצוב ומיוסר עקב מחלות ומוות, זקנה וסבל, אכזריות ובורות. עולם זה עורר בו רחמים רבים כל-כך, שלמענו גמר אומר לבקש אחר האור שרק הוא בלבד יכול להביא לו את השחרור.

ההחלטה למצוא אור רוחני צריכה לבוא, אם-כן, מתוך דאגה עמוקה לאחרים ורצון אמיתי באושרם ובטובתם, ולא כדרך חדשה להעלאה עצמית או להישגים. המחפש הארה אינו צריך להיות אדיש לעולם או להתרחק ממנו בשאט-נפש, כפי שעשו נזירים וסגפנים רבים, וגם אינו צריך להיבלע בתוכו.
הסבל של העולם הוא גם סבלו. הסבל שנגרם על-ידי שנאה ואכזריות, תחרותיות ומרי-בות, בדידות, קנאה ושאפתנות. מיליוני אנשים חיו בדרך זאת במשך דורות אינספור, נאבקים על פיסת קרקע, כסף, רכוש, מוניטין וכוח.
 
אך האם דברים אלה ראויים לשאוף אליהם?
מהי הסיבה לשאפתנות ולשנאה? מדוע קיימת הבדידות? מה משמעות החיים? שאלות אלה ואחרות מתעוררות מתוך התבוננותו של שוחר-ההארה בחיים. לא המחפש ולא החיפוש צריכים להתבסס על שיקול שטחי, או על השק-פות של אנשים אחרים. הבהירות, שהיא אור ההבנה, מופיעה כאשר אדם טורח ללמוד את החיים בינו לבינו. זה מסמן את תחילת השביל הרוחני.

צריך שתהיה בהירות של תפישה על-מנת להבחין במהויות. בהירות מאפשרת להיווכח ששורש הבעיות שלנו הוא האנוכיות. כשיש אלימות אפשר לראות את מקורה בכל אדם. יש לעבור מן השולי אל העיקר, מן העובדה השטחית אל הנקודה היסודית.

רק כשקיימת בהירות, יחד עם עניין עמוק בטובתם של כל בני-האדם, אנו נמצאים בתחילת הדרך הנכונה לחיפוש. לברר לעצמנו מה זה רו-חני, דבר זה עצמו הינו הנחיה לחיים רוחניים, כי האמיתות הגדולות של החיים אינן העובדות החיצוניות, אלא הממדים של התודעה. אי-אפשר לדעת מהי הרמוניה, אהבה, נדיבות ושלווה כמו שיודעים מהי מכונית או אבן וכיוצא באלה – אובייקטים שאפשר להבחין בצבעם, במרקם של-הם ובשאר הדברים שמאפיינים אותם ושניתן לשמור אותם בזיכרון. אהבה אינה אובייקט כזה שמחוצה לנו, היא חייבת להיות בתוכנו. כי הדרך היחידה לדעת מהי אהבה, היא להרגיש אהבה ולאהוב.

על-מנת לדעת מהו רוחני צריך שהרוחני יהיה בתוכנו. משום כך אין החיים הרוחניים מתבטאים בעשייה של דברים שונים, אלא במה שיביא לשינוי עצמי בתוכנו, למצב פנימי מסוים. אנו מגיעים להכרה של אותו מצב על-ידי כך שנדע את עצמנו, ופירוש הדבר הוא – להתבונן במה שמתרחש בנו. תוך התבוננות עלינו לטהר את טבענו מכל מה ששייך לחיים החומריים, או הארציים, לראות את הדברים במשמעותם האמיתית ולדחות אותם.
החיים הארציים אינם מורכבים מקשר פיזי או מנטלי עם אובייקטים חומריים. החומר קיים בכל מקום ואי-אפשר להימלט ממנו, ולכן העולם הארצי במהותו אינו רק קשר עם החומר, אלא הוא היחס לרכוש. יש הבדל רב בין היחס שלנו לאובייקטים, אנשים ורעיונות כשאנו רואים אותם כרכוש ששייך לנו, או כשאיננו רואים אותם כך.

בעצם, יחסים של רכושנות אינם יחסים אמיתיים. מאחר שמחשָב (mind) רכושני אינו מסוגל להבחין במשמעות אמיתית, הערך הפנימי של הדבר נעלם מעיניו כאשר מה שחשוב הוא רק התועלת לעצמו. לפיכך יש לשרש את ההשתו-קקות לרכישת דברים אם אנו נמצאים בדרך המובילה מן הארצי אל הרוחני. המחשָב חייב ללמוד לא להיצמד לאובייקטים מוחשיים, מנ-טליים או רוחניים; והיעדר רכושנות – פנימה וחוצה – חייב להיות מוחלט.
חומרנות או ארציות לובשת גם צורה של כפיית רצונו של אדם על זולתו. זה כרוך בתחושה, שהרעיונות והאינטרסים שלי, ידם חייבת להיות על העליונה, ואנשים ודברים צריכים להיכנע להם ולהיות מעוצבים על-פיהם. תשוקה עמוקה לכוח, כאשר היא מתוסכלת, הופכת לאלימות. והעולם, אכן, מלא אלימות בדרגה זו או אחרת. לא רק אלימות של מלחמה, רצח ופגיעה בחיים, אלא גם אלימות בצורה של שליטה על אשה, על בעל או על ילד; אלימות של מילים חריפות ומכאיבות. היעדר אלימות פירושו היעדר תחושת כוח על אחרים, או רצון לשלוט, ואלה מצויים רק בדרך המתרחקת מן הארציות.

כל אדם מחפש רק כיצד לגרום לכך שהעולם ישביע את רצונו. הוא דורש שהעולם ימציא לו הנאות, ביטחון, סיפוק תמידי, אהבה והערכה. צריך להתבונן היטב וללא פניות כדי להבין, שזהו חלק מהמבנה הנפשי שלנו. להתעלות מעל לחיים הארציים פירושו להיות חופשי בפנימיותנו מדרישות, להסתפק במה שאנו מקבלים מבלי שביקשנו, בין שזה אושר ובין שזה צער. דרך העולם היא לבקש ולהיות מרוצה כשאנו מקבלים מה שביקשנו. לא לבקש דבר – לא מקארמה, לא מאלוהים אף לא מאנשים אחרים, ולהישאר שבע-רצון עם מה שיש – מעיד על אופי רוחני.

כאשר אנו יכולים לקבל את עצמנו, את הנסיבות, את הדברים ואת האנשים כפי שהם, מבלי לדרוש שיהיו שונים, ללא צורך בהעמדת-פנים או באשליה עצמית. "לעולם אל תשאף להתבלט, או שיחשבו אותך לפיקח", נאמר בספר לרגלי-המורה, שכן להיראות שונה ממה שהינך, או לנסות לגרום שדברים ייראו שונים ממה שהם – זו אשליה של החיים הארציים. מי שמתרחק מדרך החיים הארצית – כל מחשבה, מילה או פעולה שלו חייבים להיות התגלמות של האמת.
 
צורה אחת של סילוף האמת, בה המחשָב עשוי להילכד, היא כאשר מבלבלים עובדה עם השתקפותה של עובדה זו במוחנו. ההשתקפות עלולה להיות כה חזקה, עד כי הדבר המשתקף נסוג אל הרקע ואנו טועים לחשוב את הדימוי כדבר עצמו. הזכרונות של הדברים מאפילים על התפישה של מה שנמצא לנגד עיניך. התמכרות למין, אלכוהול, אכילה ושאר הנאות החושים – הורתם ולידתם בזיכרון שחוזר ומעלה אותם. התמכרות להנאות, הרגלים, דחפים אוטומטיים, כל אלה הם חלק מעולם החומר.

כאשר הלב והמחשָב ויתרו על אלימות, על סילוף האמת, על התביעות שלהם ועל ההת-מכרויות למיניהן – הארצי והחומרני אינם עוד. חמשת הצווים של הבודהיזם, הכללים של היוגה, המצוות של הנצרות ושאר מורי-הדרך לרוחניות – עתיקים וחדשים – כולם מצביעים לעבר אותו דבר עצמו והוא הוויתור.
ויתור אמיתי איננו פעולה דרמטית, חד-פעמית. זו עבודה יומיומית של מחיקת מחשבות, מניעים וזכרונות ששייכים לארצי. הרצונות הקטנים לכסות על דברים, הדחף להרע, האהבות הרדודות, ההיזכרות החוזרת ונשנית בחוויות, ההנאות וכיוצא באלה.

לוותר על הכל משמעו להיות חופשי מה-"אני". זו ההיצמדות, הזיכרון, שיוצרים את אשליית האני הנפרד ואת הרצון לקדם את מטרותינו. כאשר המחשָב מתנקה מתכניו הנפשיים, אין יותר תחושה של נבדלות. אין יותר "אני". התכנים הנפשיים מורכבים מזכרונות מודעים ולא-מודעים. הנטיות שהתפתחו תוך התנסויות רבות, והאינסטינקט העמוק להגנה עצמית – זו ההיצמדות שאחראית לאותם תכ-נים. זו החומה שהקמנו סביב מצבור של התנ-סויות מסוימות, ואנו קוראים לה "אני". אם לא ניתן לקבוצה של חוויות את השם "אני", לא יהיה קיים "אני" במובן הפסיכולוגי.

לכן, על-מנת למצוא את הרוחני, עלינו לוותר על הגדרה עצמית: אני אמריקאי, אירופאי, אני לבן, חום, נוצרי, הודי. אלה הן הבחנות שמבו-ססות על גזע, אמונה, מין, מעמד וצבע, שהא-גודה התאוסופית מבקשת לבטלן. ויש הבחנות נוספות: אני עשיר, עני, אינטליגנטי, פיקח, מחפש-אמת. אך כל שם שאדם נותן לעצמו הוא הזדהות עצמית עם ה"אני". לכן מלמדת בהגוואד-גיטא, שכאשר אדם אינו חושב ואינו מרגיש, במודע או בלא-מודע: "אני נהנה" או: "אני הוא הנהנה", "אני עושה" או "אני הוא העושה" – הינו חופשי. אדם יכול להמשיך לפעול, אך העשייה שלו אינה קרויה ואינה מזוהה עם "אני". כך חופשי המחשָב מכל מה שמפריד ומבדיל אותו משאר החיים. הוויתור על חוויית ההזדהות העצ-מית מציין את תחילתם של חיים חדשים, חיים רוחניים. לאחר שנמחק לחלוטין את ההיצמדות לדברים החומריים, יהיה המחשָב צח ונקי כמר-אה ללא רבב, ואז יוכל לשקף את האמת.

האמת של החיים נמצאת בכל. היא טבועה בתודעה שמתגלה בעולם החי ובעולם שנראה לנו כדומם. היא אינה משקפת את האמת שאנו מנסים לכפות, לדרוש, להחזיק בה. החיים הם אלוהיים ומן הראוי לגשת אליהם בענווה וביראת-כבוד, ואז יתגלו כל המסתורין והאמת תאמץ אל ליבה את הנכסף אליה.
עברית: ענבה קנטור

 |  ראשי |  תכנית שנתית  |  כנסים והרצאות  |  קידום אחווה אנושית ובין-דתית  |  טיולים וסופי שבוע בגוון רוחני  |  כתב-עת, ספרים, דיסקים וספריה  |  מגזין אורנט  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  מרכזים תאוסופים בעולם  |  ציטוטים מהתאוסופיה  |  מפת אתר  |  הוספה למועדפים  | 
האגודה התאוסופית-עמותה ללא מטרות רווח- www.theosophia.co.il © כל הזכויות שמורות
בית ויטלי, צבי 2ב' רמת גן 03-7521259 03-6139189

האגודה התאוסופית בישראל

כתובת המשרד: בית ויטלי, צבי 2ב' רמת גן
קבלת קהל: בימים א'-ה', שעות 11:00-16:00
טל' 03-7521259, פקס 03-6139189
בית-חווה: לה גרדייה 49 (כניסה א') ת"א.
כתובת לדיוור: ת.ד. 4014 ר"ג 52140.
האגודה התאוסופית בישראל www.theosophia.co.il © כל הזכויות שמורות
  בניית אתרים לעסקים   אינטרדיל