במצבה הנוכחי של החברה, במיוחד בארצות הקרויות מתורבתות, אנו ניצבים כל הזמן פנים אל פנים מול העובדה, שמספר גדול של אנשים נתונים במצוקה, עוני ומחלות. מצבם הפיזי אומלל, וכישוריהם השכליים והרוחניים הינם לעתים קרובות משותקים כמעט כליל. מאידך, אנשים רבים, המצויים בקצה השני של הסולם החברתי, חיים חיי אדישות ואי-התחשבות, מותרות חומריים ותפנוקים אנוכיים.
אף אחת מצורות הקיום האלה איננה על פי מקרה. שתיהן הינן תוצאה של התנאים שבהם חיים האנשים האלה, והזנחת החובה החברתית בצד האחד קשורה עד מאוד עם בלימת ההתפתחות בצד השני. בסוציולוגיה, כמו בכל הענפים של המדע האמיתי, תופס חוק הסיבתיות האוניברסאלית. ובכן, חוק זה מורה בהכרח, כתוצאה הגיונית, על אותה אחדות אנושית, אשר על קיומה עומדת התאוסופיה ברוב עקשנות.
אם פעולתו של היחיד משפיעה על חיי כולם, וזה הרעיון המדעי האמיתי, אזי על ידי הפיכת כל הגברים לאחים וכל הנשים לאחיות, ועל ידי קיום אחווה אמיתית בחיי היומיום, ניתן יהיה להשיג פעם אותה אחדות אנושית אמיתית המונחת בשורש האדרת הגזע האנושי. מעשה כזה ייצור אותה מסגרת, שבה כל אחד יחיה למען הכל, והכל למען כל אחד. שהרי זהו אחד מעקרונות היסוד של התאוסופיה, שכל תאוסוף חייב לא רק ללמוד, אלא אף לבצע בחייו הפרטיים. הלנה בלאוצקי מתוך "מפתח לתאוסופיה"
