... אתם מרשים למחשבות של אנשים אחרים לנוע אל תוך המיינד שלכם ....מוחותיהם של רובנו אינם אלא מלוֹנוֹת, שאל תוכם נישאות מחשבות-אורחות הנמצאות בשדה המנטלי המקיף אותנו: הן נכנסות קצת, נשארות לזמן-מה ונסחפות שוב – נישאות עם הזרם פנימה והחוצה ....מוחות אחרים הינם אפילו יותר כמו סלי-אשפה מאשר כמו מלונות, והם מציגים מעין שלט: "מותר להשליך לכאן אשפה", בצורה של הספרים השטחיים והמגוחכים ביותר והעיתונים חסרי-הערך והילדותיים.
ועם-זאת מבלים אנשים ונשים שעות באותה התעסקות אופנתית ואינם יכולים להפעיל את כוחות המחשבה או להשתמש בכוחות הרצון, שדרושות שנים של אימון לפני שהם נעשים גמישים וממושמעים לנשמה. אם תרצו לבדוק אם אני שופטת בחומרה רבה מדי, נסו לחשוב במשך דקה אחת על דבר יחיד, ולפני שתחשבו עליו חצי-דקה, יסתלק המיינד שלכם לאיזה דבר אחר. נסו וחישבו על שעון במשך דקה לאחר שאסיים את דברי, ולפני שתחשבו עליו רבע-דקה תמצאו את עצמכם חושבים: "מה היא אמרה על זה? איך היא נראתה כשאמרה זאת? מה עושה השכן שלי עכשיו?" הכל מלבד הדבר האחד, שעליו אתם מנסים לחשוב. ואז אולי תשתכנעו, כפי שאני שוכנעתי כשניסיתי זאת, מה מועט הכוח שיש לכם על המיינד, ועד כמה אתם נתונים לחסדיהן של מחשבות חיצוניות, במקום להשתמש בהן כפי שהייתם רוצים. אנני בזאנט "טבעו של האדם וכוחותיו"
