החיפוש אחר האוצר – לגלות את מעין החכמה שבתוכנו

ברכה אלרון

מה אני מחפשת? מה אני מבקשת לגלות? מהו מעין החכמה בשבילי?

בחוויה שלי זהו המקום בתוכי שממנו נובע משהו חדש, יצירה חדשה, כמו: תובנה [לגבי עצמי ולגבי קשרי עם הזולת], רעיון, שיר, סיפור קצר.
זהו מקום עלום, נסתר, קסום, ויחד עם זאת: הוא נמצא שם תמיד ופועל כחלק טבעי מחיי היומיום שלי.
זוהי איכות הקסם שהיא מעבר למה שגלוי בגוף הפיסי, ברגשות ובמחשבות. זוהי האיכות הנסתרת ביחס לפשט שלהם.

מהי מהות הדרך לגילוי מעין החכמה?

הדרך היא חיפוש של המקור שבתוכנו, שעל קיומו אנו לומדים מפיהם ומכתבים של מורים מוארים שהולכים בדרך הרוחנית או הלכו בהה והגיעו...
וההנחיה שלהם היא:
לא לחפש את עקבות רגליהם, אלא לחפש את מה שהם חפשו והוא - העצמי.
לדעת את עצמנו, להבין את עצמנו מעבר להבנה שטחית של האישיות, אלא תובנה בדבר המניעים.
הדרך למעין החכמה הינה מסע של גילוי עולם שבתוך הגוף והנפש, המצריך התבוננות בעיניים חדשות. מין היפתחות למסתורין.

כשאנו חיים חיים רוחניים אנחנו נקראים לגלות דרך אחרת של ראייה.
במקום הראייה מתוך הדימויים, התקוות והאידיאלים הרגילים שלנו, אנחנו לומדים לראות דרך הלב האוהב, ולא בעזרת המוח המשווה והמגדיר.

תבונת הלב נמצאת כאן ועכשיו, בכל רגע ומאז ומתמיד. היא בתוכנו, בטבענו האמיתי. כמו מי תהום במעמקי האדמה.

מהן אבני הדרך?

הן שלוש:
*המודעות לאוצר שבתוכנו, הידיעה כי מעין החכמה נמצא שם. אין צורך להיאבק עליו, כי הוא הטבע שלנו.
*הרצון לגלות אותו, מין געגוע או כמיהה [לא של היאחזות שמערפלת ומשעבדת, אלא כמיהה לנסתר, לקסם, להתעלות].
*תרגול ואימון יומיומי שיאפשרו לעולם החכמה, שבתוך הגוף והנפש, להתגלות.

מה קודם למה?
כל אחד ודרכו הוא...

מהו התרגול והאימון היומיומי שיובילו אותנו
לפתח את מעין החכמה שבתוכנו?
איזו עשייה תקרב אותנו לשער שלפני מרכז הנביעה?
אילו איכויות בחיי היומיום יעצימו את הקשרים שלנו
עם הרובד היצירתי שבתוכנו?

אפרט ארבעה כיוונים שקשורים זה לזה:

התבוננות, קשב, תרגול מדיטציה

מצבי תודעה אלה מאפשרים לנו לגלות את העולם שמעבר לגוף ולנפש שלנו. במצבים אלה אנו נחשפים לרובד היצירתי, שהוא מעין החכמה שבתוכנו.
איך זה קורה?
כדי להיות במקום כזה יש צורך בתנאים, שבאחריותנו ליצור:
לעשות עצירות במרוץ היומיומי, לפנות מספיק זמן לרגעי שקט, לבלות עם עצמנו [לקבוע שעת התבוננות וקשב, אפרופו "שעת אומן"].
ככל שנעשה זאת יותר, תתפשט איכות הקשב ליומיום שלנו. נלמד לנוח בלב, גם כשאנו בעין הסערה במחשבות וברגשות.
כמו הגשם, גם תשומת הלב הקשובה, מרווה את כל המקומות במידה שווה ומאפשרת את קיומם והתפתחותם, או השתנותם.
הקשב פותח אותנו לראות את הדברים הבלתי נראים בחוויות חיינו, ואז ההבנה נפרשת באופן טבעי.
על ידי התבוננות, הגות וחיפוש הפלא שמאחורי מה שנגלה בחושים הפיסיים, אנו נהיים אחד עם האובייקט. יודעים אותו ידיעה פנימית וחווים שמחת יצירה.
"יקום יוצר עצמו מגלה לי נפלאותיו.
עוצרת, מתבוננת בו, נוגע הוא בי בשרביט קסמיו."

לזמן לעצמנו מפגשים עם יופי וגדולה, הזדמנויות להתפעם, להתחבר לחיים שחיים

דרך מפגש עם יופי ועוצמה בחוץ וההתפעמות שלנו מהם, נסלל מסלול למפגש עם היופי שבתוכנו, ומפה נובעים החוצה ביטויי היופי שלנו שהם היצירה שלנו.
היצירה שלנו שבאה לידי ביטוי באורח החיים שאנו מנהלים, בעשייה שלנו, בנתינה לזולת, ביצירת אומנות שמהדהדת מלבנו ללב הזולת.
היכן נפגוש יופי ועוצמה?
בטבע, ובמילים של המשורר יהודה עמיחי:
"צריך רק לעצור לזמן מספיק, כדי להתבונן ולתת לאל לגלות את נפלאותיו..."
באומנות – מוסיקה/ פסל/ ציור/ שירה/פרוזה, במילים מרוממות של מורה מואר, בתכונה נאצלת אצל הזולת.
על ידי המפגש עם היופי והגדולה אנו מייצרים שינוי צורה עצמי. אנו חיים יותר במודעות, בערנות, בנתינה ומכאן - בחכמה.
במילותיו של הבודהה: "לו יכולנו לראות בצורה ברורה את הפלא שבפרח היחיד, כל חיינו היו משתנים."
מפגש מתבונן עם יופי, מחבר אותנו, דרך החושים החיצוניים, לרב החושים שבתוכנו – ללב, לתבונת הלב. כשאנחנו מזדהים ומתחברים ליופי, ניתן לנו "לראות עם הלב ולא עם העיניים, לשמוע עם הלב ולא עם האוזניים..."[אנונימי]

להיות רגישים לכל רגע, להתייחס אל הרגע כחדש וכייחודי לגמרי, לשמור על תודעה פתוחה וקולטת במלואה

לראות את הסביבה, העצים השמים הציפור שעפה למעלה. להיות חלק מכך, להרגיש חלק משלם [להבדיל מאובייקט בחלל].
להתנסות בחוויות החיים, להרבות במעבר מעולם המושגים לעולם ההתנסות הישירה - זה מקנה הנאה, חכמה וחיות, חופש.
לדוגמה, המושג "תפוח" הוא דבר יציב וסטטי, מושא של מחשבה. אבל כשאנו חווים תפוח ישירות, אוחזים בו ואוכלים אותו, הוא הופך להיות לרצף של צבעים, צורות, טעמים שמשתנים ללא הרף...

ליצור מערכת יחסים אינטימית של ידידות עם מעין החכמה שבתוכנו

- לטפח מודעות לקיומו של מעין החכמה בתוכנו. לזכור שהוא תמיד שם
כחלק התומך שלנו הרוצה רק את הטוב ביותר בשבילנו.
- להתיידד עימו ולתקשר איתו.
- להיוועץ בו – להקשיב להנחיותיו, להשתמש בעצותיו ולדווח לו על התוצאות,
לכתוב מפיו, לנהל עימו שיח פנימי.
- להחיות אותו בדמיוננו [כהילה מעל ראשנו, כאיש גדול מימדים מחבק ואוהד].

האם ניתן לנו להגיע למרכז הנביעה של המעין?

כנראה שלא.
שום דבר אינו גמור. המהות לא גמורה.
הנכון הוא להמשיך ולתרגל, לרומם עצמנו, להימתח אל הנשגב, להימשך כמו צמח מטפס, ללכת למעבר.
להיות במצב תודעה של געגוע לא ממומש...
להיות במצב של סיום שהוא התחלה, כנאמר בתפילת נעילה של יום הכיפורים:
"פתח לנו שער בעת נעילת שער, כי פנה היום".