התחדשות האדם

שרי רם

מה שאנו לומדים אינו אלא האלף-בית של חיים רוחניים. עלינו ללמוד, למשל, להיות מודעים כיצד אנו חיים. אז מגיע זמן, שברגע שאנו חושבים או אומרים משהו, או חורצים משפט המבוסס על תגובה אישית בניגוד לכל מה שאנו מבינים כמטרת החיים – אנו יודעים שפרטנו על המיתר הלא נכון.

המצב אליו אנו צריכים לשאוף הוא מודעות לכל מה שאנו עושים. אין זה אומר שעלינו לחיות ממוקדים כל הזמן בעצמנו, ספוגים במחשבותינו, ברגשותינו – שכן גם דבר זה מהווה מכשול. אך ברגע שהמיתר הלא-נכון השמיע את צלילו, הכרחי הדבר שנחוש כי אותו צליל אינו שייך ללחן של הוויתנו. זה יהיה באמת מצב של ידע עצמי מושלם.

אך עלינו להתחיל היכן שהוא. איננו יכולים להגיע מייד לשלמות, אלא אם כבר עשינו עבודת הכנה. לכן אנו מתחילים בדיסציפלינה יומיומית, הכוללת מדיטציה, לימוד וכיוצא באלה. כשיש מודעות עצמית, ברור לנו כי אנו עושים רק את הצעדים הראשונים בדרך חיים חדשה. אך לדעת מהי הדרך, מהו השביל בו עלינו ללכת ולהיות עם זאת צנוע – זה דבר גדול.

קיים ניגוד בסיסי בתוכנו בין העצמי לבין האידיאל, בו העצמי מבקש להתעטף. עלינו להיות מודעים לאותו ניגוד.
כשאנו באמת מבינים את הבעיה, כמה גדול הוא אופיו של השינוי הנדרש, אנו חדלים להיות חסרי סבלנות. אין זה משנה כבר כמה זמן זה יארך. אנו יודעים את הכיוון ופועלים בהתאם. תהיינה בעיות רבות, ונוכל להתמודד עימן. קוצר הרוח שלנו מקורו בדחף שאפתני. זהו מצב של קדחתנות, שמתעוררת מפני שאנו רוצים "להגיע לשם", במקום לעסוק בבעיות עצמן. הגישה הנכונה תהיה לקבל דברים כפי שהינם, ולטפל בהם כמיטב יכולתנו. לטפל במצב הקיים בעולם החיצוני ובמצב הפנימי שלנו. עלינו לעשות כל מה שאפשר בכל רגע, ולעבור בשקט אל הרגע הבא.

גם אם לא נשלים את השינוי הבסיסי שיש לעשות, אפשר להגיע לאנושיות מחודשת, טובה יותר. בכולנו יש טוב ורע. בתנאים מתאימים יגבר הצד החיובי. אפשר לעזור לאנושות להבחין במה שהוא נכון, במה שהוא אמיתי. זהו חלק מן העבודה שלנו.
ייתכן שלא נוכל לעשות כל מה שיש בכוחנו לעשות, עד שיבוא הזמן גם לכך. אך עדיין אנו יכולים לעזור לאחינו בני-האדם להגיע למה שאנחנו הגענו. נוכל לעשות זאת על ידי כך שנלמד תאוסופיה, וניתן דוגמה אישית. אם נתחיל בקטנות, נראה שאנו מסוגלים ליותר ויותר.

נפלא הדבר כשאנו מגלים זאת: אתה מתחיל להעניק אהבה לסובבים, ומוצא שיש בך עוד ועוד אהבה להעניק. אתה מתחיל להעניק שירות בדרך כלשהי, ומגלה שישנן דרכים יותר ויותר יעילות לכך.

בכל אחד מאיתנו יש עושר אינסופי לתת. עלינו רק לגלות את אותו עושר, על ידי כך שניתן. לא קיימת דרך אחרת. אם אתה יושב נינוח בכורסה ומחליט לגלות את העושר האינסופי בתוכך, לעולם לא תגלה אותו. רק על ידי כך שאתה הופך אותו למעיין זורם של נתינה, תוכל להזרים לתוכו עוד ועוד.

כבר אמר אחד מגדולי חוכמת הנסתר: שכח את עצמך רק כדי לזכור את הטוב שבאנשים אחרים. כולנו כה עסוקים בעצמנו, במה שאנחנו רוצים, במה שאנו שואפים להשיג, במעמד שאנו כמהים לרכוש, בהערכה של האחרים אלינו, במה שאנו עלולים להפסיד. דברים רבים כל כך, אינטרסים רבים כל כך ממוקדים במה שאנו מכנים "עצמנו".

אם נוכל לשכוח את עצמנו נמצא, שאנו מתקדמים ביתר קלות, ביתר מהירות וטבעיות. כי זה הופך להיות תהליך של התקדמות הנובעת מבפנים. ונוכל להבין את הכתוב בספר אור על השביל:

" גדל כפי שגדל הפרח – לפי תומו – ועם זאת הוא משתוקק בכל מאודו לפתוח את ליבו לאוויר. אף אתה פלס דרך לנישמתך עד שתפתח עצמה בפני הנצח. אך יהא-זה הנצח שיגלה את העוצמה והיופי האצורים בך, ולא החפץ לגדול. שכן במקרה האחד אתה גדל מכוח הטוהר השופע, ובמקרה האחר, התשוקה העזה למעמד אישי מקשיחה את דמותך."
יכולים אנו להיות בטוחים במטרתנו ובהתקדמות שלנו. למה להיות מוטרד לגבי ההתקדמות? היא מתרחשת מאליה. מוטב שנתמקד רק בדרך בה אנו צריכים לחוות ובמה שעלינו לעשות עכשיו. התמקד בכל דבר שהוא. התמקד באמת, בעזרה שיש להעניק, בהבנת הזולת, ופחות בעצמך וברצונות שלך – ותגלה שמה שאתה מתמקד בו מבלי להכניס את עצמך אל תוכו – מקבל משמעות עמוקה. האובססיה לגבי עצמך היא מה שמהווה את אבן הנגף הגדולה ביותר.

כל הבעיה של החיים הרוחניים מסתכמת בהקטנת האני, בלחיות את חיינו מבלי לחשוב יותר מידי על עצמנו, ובלעשות ככל יכולתנו על מנת לעזור לזולת.

מתוך כתב העת לתאוסופיה " או" מס' 20,
מר שרי רם היה הנשיא החמישי של התנועה התאוסופית

עברית: ענבה קנטור