תרגול השראה / טים בויד

פורסם בחוברת יולי 2021 של "התאוסופיסט"


מאת: טים בויד Tim Boyd

נשיא האגודה התאוסופית העולמית קדנציה שנייה, עורך הירחון "התאוסופיסט".


עברית: ענת כהן


חלק ראשון


יש ביטוי ידוע שמוכר בתרבויות רבות: 'תירגול משפר ביצועים'. הוא מבטא את הרעיון שתרגול חוזר ונשנה נוטה לחקוק התנהגויות, ואם אנחנו חוזרים על משהו מספיק פעמים, ההתנהגות הזאת הופכת למושלמת. בכל אופן, לפחות בהתבסס על הניסיון האישי שלי, הרעיון יותר מגוון מן הביטוי הפשוט שהוזכר.


בעבר הרחוק, לפני שימי אימוני הכדורסל שלי הסתיימו, היה עלי לעבור לספורט אחר ומצאתי את עצמי במהלך קיץ אחד משחק טניס. במהרה הבנתי שאני יכול להגיש כדור מהיר מאוד, אז התאמנתי שוב ושוב על הגשה. עד סוף הקיץ ההגשה שלי נחלשה וכתפי כאבה. מאוחר מידי גיליתי ששיטת התרגול שלי כללה תנועות שגויות, וכתוצאה ממנה כתפי נפגעה.


כשעברתי מניו-יורק לשיקגו הזדמן לי לפגוש מספר תלמידי רוחניות ותיקים ומעמיקים. אדם אחד במיוחד היה מפורסם בידענותו במטפיזיקה. הייתה זו תקופה בחייו שבה נתקל בקשיים. הזמנו אותו לבוא ולחיות איתנו בקהילה הרוחנית שלנו. חשנו שזה יתרום לו וגם לנו, הצעירים, אם נוכל לספוג חוכמת חיים ותירגול.


הידע שלו בטקסטים שונים ובעניינים רוחניים היה כמעט אנציקלופדי. באותה תקופה ערכנו כל בוקר מדיטציה קבוצתית. לאחר זמן קצר התברר לנו שלאיש הזה לא היה שום יסוד במדיטציה. למרות שכל חייו עסק בלימוד, המושג שלו על מדיטציה לא היה יותר מאשר חזרה על הצהרות. כל התהליך והתרגול של השקטת המיינד חמק ממנו במהלך חיים שלמים של תרגול. הוא היה בן שמונים. זה פקח את עיני לכך שתירגול, כשלעצמו, אינו יוצר שלמות. תירגול נכון יוצר שלמות.


הפיתרון לגבינו אינו סתם חזרה על התנהגויות או רעיונות, אלא הבחירה הנכונה ותשומת הלב לדברים אלה. כשאנחנו מתרגלים אנו יוצרים הרגלים. החזרתיות של הגוף, הרגשות והמיינד, היא שיוצרת הרגל מסוים. ההבדל בין אורח החיים הרגיל שלנו לבין תירגול ממוקד הוא מודעות ותשומת לב. העובדה היא שאנחנו תמיד מתרגלים, בין אם באופן נכון או באופן שגוי.


במהלכו של כל יום אנחנו חוזרים על דפוסי התנהגות, והשאלה אם הם מועילים או שאינם מועילים להתפתחות שלנו, היא עניין אחר. לעתים קרובות אנחנו מתרגלים את השיטות הטובות ביותר שלנו לבטא את כעסנו. כמעט לכל מי שצופים בחדשות הערב יש רגעים שבהם הם חווים התעוררות תחושות של פחד וחרדה. כולן התנהגויות חוזרות, שאנחנו מעורבים בהן באופן בלתי מודע. ההיבט הבלתי מודע הוא שמפריד בינן לבין גישה מעשית להתפתחות.


על הרגל מתגברים באמצעות הרגל. בזה אנחנו עוסקים כשאנו יוצרים הרגלים חדשים, או שונים. אם אנחנו ישרים וכנים, כל הרגל, בין אם נקרא לו הרגל טוב או הרגל רע, מגביל או מצמצם בסופו של דבר את התודעה. זוהי סתירה [פרדוקס], מפני שלמרות שהרגל הוא מגביל, הוא גם הדרך אל השחרור.


למשל, כל מי שהיה מעורב בלמידת ספורט כלשהו, מוזיקה, בישול או נהיגה, יודע שזה תירגול בריכוז ממוקד. כשניסיתי ללמד את בתי לנהוג, היו רגעים שבהם אחזה בהגה בחוזקה ואפילו הזיעה מרוב הצורך להתרכז בכל כך הרבה דברים שונים בו-בזמן.


הריכוז הנדרש גדול ביותר בהתחלה, כשאנחנו לומדים לפתח מיומנות. כאשר מגיעים לנקודה שבה המיומנות נטמעת, היא נעשית לגמרי בלתי מודעת. כל נהג בעל ניסיון יכול להקשיב לרדיו, לאכול כריך, ולהמשיך לנהוג. אם כן הריכוז, צמצום תשומת הלב שלנו, מפתח יכולת שמובילה לשחרור גדול יותר. בכל פעם שהמיקוד שלנו נעשה לטיפוח ופיתוח של התודעה, התהליך הזה נהיה בולט יותר.


הלנה בלוואצקי הפנתה אותנו תכופות לאקסיומה ההרמטית, שאומרת: "כמו למעלה כך גם למטה, כמו בחוץ כך גם בפנים". אנחנו לומדים מהתבוננות, השוואה והקבלה בין תהליכים חיצוניים לתהליכים פנימיים.


ההשוואה למגנטיות מוכרת לרובנו מניסויים מדעיים בשנים הראשונות בבית הספר. המגנטיות היא כוח שאפשר לתארו באופן מדעי, למרות שאינו מובן לגמרי. למגנט יש יכולת למשוך אל עצמו "מתכות ברזליות שמתמגנטות" [ferromagnetic metals], שנמשכות בחוזקה אל כוח מגנטי. עד כדי כך, שאם מגנט נוגע במסמר או בפיסת ברזל רגיל, המסמר יתמגנט וימשוך אליו מתכות כל עוד הוא במגע עם המגנט. כשמרחיקים אותו ממגע עם המגנט, המגנטיות שלו נעלמת.


דוגמה חומרית זו ממחישה תהליך של החיים הפנימיים – התהליך של השראה ושל קבלת השראה. במידה שאנחנו במגע עם איזה מקור מגנטי או גבוה, אנחנו גם נטענים באותו אופן. כאשר אנו מוסטים מן הנוכחות של אותו מקור, ההשראה מתפוגגת. ההקבלה מתאימה גם למצב שבו אנחנו שוקלים למה הכוונה ב-"תירגול של השראה". באותם ניסויים מדעיים של הילדות אנחנו מוצאים, כי הקשר עם המגנט לא רק מעביר תכונות מגנטיות זמניות, אלא שהמסמר, או פיסת מתכת ברזלית ממוגנטת אחרת, עשויים להפוך לממוגנטים באופן תמידי.


אם מעבירים מגנט שוב ושוב בכיוון אחד לאורכו של המסמר, החומרים במסמר נערכים מחדש, והופכים אותו למגנט בזכות עצמו. למרות שלא נוסף שום דבר חדש, הפעולה של חשיפה קבועה של עצמנו לכוחות "גבוהים" יותר גורמת לחומרי האישיות שלנו היערכות מחודשת.


נושא התירגול נשען על עיקרון בסיסי, והוא שהתודעה היא אוניברסלית. כל חומר, בכל רמה שהיא, מודע ומסוגל להיענות. בהתאם לרמת תשומת הלב הממוקדת באותו חומר, נוצרים זרמי אנרגיה שמשפיעים על המבנה וההרכב של העצם החומרי, בין אם הוא חומר פיזי, רגשי או מנטלי.


כיום אנחנו די מודעים לזאת. לפני זמן לא רב אנשים כמו הלנה בלוואצקי, אנני בזאנט ואחרים, הצהירו על ההשפעות של דברים כמו מדיטציה, חשיפה סדירה של המיינד והרגשות לרמות גבוהות יותר של פעילות, ואמרו כי התוצאות של תירגול נבון וסדיר הן פיתוח של יכולות רדומות. המדע בימיהם עדיין לא היה מסוגל להדגים דברים אלה בנסיונות.


בימינו נעשו מחקרים רבים על ההשפעות של תירגול מדיטציה. התירגול נחקר במיגוון דרכים, בעיקר באמצעות דימוי שכלי, ונמצא שיש לו השפעה דרמטית על המוח. לדוגמה, תוך תקופה קצרה מאוד של תירגול מדיטציה סדיר המבנה הפיזי של המוח משתנה. אזורי המפגש של תאי העצבים, מארג הקשרים בין העצבים במוח, גדלים. אצל מודטים ותיקים, אזורים מסויימים של חומר מוחי מתעבים ומשתבחים, במיוחד אלה הקשורים לחשיבה פתוחה ולתגובה חומלת.


בנוסף, נצפה שהמבנה ה